אורמיה חלק ג - אפיקורוסים

מיכה דמירל, 29.06.2009

מאמר זה הוא שלישי מתוך כמה מאמרים, אשר מרכיבים יחדיו כתבה אשר פורסמה בעיתון "דבר" ב - 6 בספטמבר, 1940.
הכתב ז. רובשוב אשר אושפז לכמה ימים בבית החולים בילינסון פגש שם את שלמה בן אגאג'ן, יליד אורמי (נולד כמה שנים לפני 1890), אשר סיפר באותה עת לכתב על העדה, הקהילה, המסורת ועוד.
----------------------------------------------------------------------------------


אפיקורסים
---------------
ובקרב העדה נטושה מחלוקת אחת ישנה נושנה, שהתחדשה בדורות האחרונים ומכה גלים. והמחלוקת היא: אם דברי חכמים, בעלי המשנה והגמרא, קדושים הם כדברי התורה והנביאים, או אינם קדושים, ואיש ישראל רשאי לקיימם ולא לקיימם כאות נפשו. מספר האנשים, שאינם מקבלים את דברי תורה שבעל-פה מצער הוא בעיר. רק בני משפחות מספר, אולם הם עומדים על דעתם בתוקף ועושים להם נפשות. בני העדה קוראים להם אפיקורוסים (שכני מבטא: "אפיקורוסים" בפ' רפויה), והם עצמם קוראים לעצמם – אנשי התנ"ך. ויש ומחלוקת זו נטושה בין קרובים וגורמת לפירוד הלבבות ולסערה שאינה פוסקת.

אפירקורוסים אלה נזהרים מאד למלא את הכתוב בתורה. הם גם יודעים היטב את התורה ומרבים ללמוד בה. מעשה באפיקורוס אחד שהיתה לו חנות של קמח. נמצא עכבר – "מחוץ לכבודו" – בין שקי הקמח. קם ושרף את כל השקים ואבד את כל הונו. אולם כשמגיעים לתפילת "פטום הקטורת" – יוצא האפיקורוס מבית הכנסת ואינו רוצה להתפלל תפילה זו שדברי משנה היא. תפילין של ראש נוהגים אפיקורוסים אלה להניח בין העינים ממש ("ולטוטפות בין עיניך") ולא על הראש, ותפילין של יד על היד ממש ("והיו לאות על ידכה") ולא על הקבורת. את השבת מקבלים הם יחד עם כל היהודים ומזמרים "לכה דודי". אולם כשמגיעים ל"במה מדליקין", מלעיגים הם ומלעיזים ויוצאים מבית הכנסת. את הפסח הם שומרים שבעה ימים ולא שמונה, וביום השמיני לפסח אוכלים חמץ, בסוכות יושבים שבעה ימים ולא שמונה, ואף את ראש השנה חוגגים יום אחד ולא יומיים.

ויש בינהם דרשן גדול אחד, ר' ניסן בר צדי, זקן בן תשעים הננו היום. ראש לכת האפירוקוסים והיה נואם ברבים "למה אתם עוזבים את משה רבנו, שהיה אדון הנביאים ואשר דיבר את השם פנים אל פנים ואשר עליו נאמר "ולא קם כמשה". ואתם הולכים אחרי איזה ר' ישמעאל או ר' חנניא, שאין איש יודע מי הם ובמה כוחם? אולי שקרנים הם, ואולי סתם יהודים? איך תעיזו להשוות את הביי ואת רבא. שלא עמדו על הר סיני והאלהים לא נגלה אליהם, לישעיהו הנביא או לנביא יחזקאל? מה לתבן את הבר? עזבו דברי בשר ודם ולכו בדרך הישרה אשר צוה אותנו האלהים על ידי משה עבדו ועל ידי נביאיו הקדושים". וכו' וכו'. גם ישיש-דרשן זה היה בין העולים לארץ, הוא ובנו ומשפחתו, ואף הם עתה בשכונת בוכריה.

ונואם אחר מבין נואמי האיפוק ורוסים היה נושא את משלו ואומר: "דברי חכמים למה הם דומים? לשוק. יוצא אדם לרחוב ורואה לפניו שוק מלא פירות. כל פרי – נחמד למראה ותאוה לעיניים. יש לו כסף – קונה הכל, אין לו כסף – איננו קונה כלום. רוצה קונה מין זה ורוצה – קונה מין אחר. היום קונה הרבה, מחר קונה מעט. כי על כן – שוק הוא. זלזול במידות אין כאן, אולם בחירה יש כאן. איש לפי טעמו ויכלתו באותה שעה. מה שאין כן דברי תורה ודברי נביאים. שכולם ברורים וכולם קדושים וכולם נאמרו מגבוה וכולם חובה הם ואין לשנות בהם כמלוא נימה".

והחכמים רודפים את האפירוקוסים ואומרים כי "אן להם חלק לעולם הבא" והמלחמה נטושה. ויש בני העדה המצטרפים לאפירקורוסים. ויש בני אפיקורוסים החוזרים בתשובה. אולם בתי כנסיות לחוד לא הקימו האפיקורוסים והרי הם מתפללים יחד עם כולם. שמרה העדה מאד, מתוך אינסטינקט מיוחד של קיום עצמי, שגם המחלוקת העצומה הזאת לא תפורר את שלמותה וכי בית כנסת אחד יכיל בקרבו את השלמים והמסורתיים יחד עם השוללים והמתפרצים, על אף כל ההבדלים הדתיים והמחשבתיים העמוקים שביניהם. כך היה הדבר באורמיה וכך הוא גם בארץ-ישראל.



לחלק ראשון -
http://blog.nashdidan.co.il/27062009214547-אורמיה_חלק_א_-_בגלות_נוצרים_ומוסלמים.html
לחלק שני -
http://blog.nashdidan.co.il/29062009050159-אורמיה_חלק_ב_-_שומרי_אמונים.html