מאורמיה למושב צפרירים

מיכה דמירל, 18.06.2009

הגלריה של סבא

נסים לוי ממושב צפרירים עשה כברת דרך ארוכה מעיר הולדתו אורמיה שבכורדיסטן דרך מעברת הר טוב ועד לפתיחת בעל סלון כלות יחד עם אשתו ציונה בבית שמש כיום הוא יוצר פסלי מתכת אמנות אותה רכש בצעירותו וחזר לתחום האמנות הזאת רק בהיותו סב לנכדים.
נכתב ע"י נורית מצלר
באתר דה ז'ה וו - http://www.de-ja-vu.co.il/index2.php?id=76&lang=HEB

כשהגיע ניסים לוי לחגוג 58 שנות חיים גמלה בקרבו החלטה לפרוש מעסקיו הגדולים. הוא חזר לביתו שבמושב צפרירים והתחיל לייצר עבודות אמנות ממתכת. זאת הייתה למעשה חזרה לתחום אותו למד בצעירותו, עבודת המסגרות, ממנה נפרד שנים רבות קודם כדי להיכנס יחד עם ציונה, אשתו, לעסקי ספרות ועיצוב שיער לכלות. כיום ממלאים את חצרו עשרות, ואולי אפילו מאות עבודות מיוחדות ומעניינות.

נסים לוי נולד בבגדד בשנת 1941 ועלה לארץ בגיל 10. סיפור חייו הוא למעשה סיפורם של העולים לישראל בתחילת שנות ה-50 והשפעת תהליך קליטתו בארץ ניכרת בעבודותיו. הוריו של ניסים נולדו באיסטנבול שבתורכיה ומשם עברו לאורמיה (ארם!) בכורדיסטן. בילדותו למד את הארמית, שפת אמו, ובמהלך השנים הבאות בהם נדד לבגדד ומשם למעברת הר-טוב שליד בית שמש, לא שכח את השפה. כיום הוא בין המעטים בארץ המדברים עדיין שפה עתיקה זו.

את ילדותו בארץ הוא זוכר כילדות מאושרת. למרות שהדור שלו "פיספס" את הלימודים הבסיסיים של ימי בית הספר היסודי, הוא אומר ש"היה כייף במעברה". את הילדות העביר בין טיפוס על עצים, קצת בית ספר, ובעיקר בתחנת הרכבת של בית שמש ששימשה עבורו ועבור חבריו מגרש משחקים.
בגיל 13 החל ניסים ללמוד מקצוע בבי"ס "מפתן". ביום עבד ובערב למד מסגרות. את המקצוע עצמו אף פעם לא אהב אבל נהנה ליצור במתכת. מהתקופה הזו הוא שומר שתי עבודות בלבד, חנוכייה ושבריה.
בגיל 25 נשא לאישה את ציונה, בת מושב זכריה הסמוך ויחד בחרו לגור במושב צפרירים. לאחר שנים של עבודה בסלון לכלות שפתחו בבית שמש, החליט לבסוף ניסים לחזור לעבודת החקלאות וליצירה במתכת.

בעזרת כלי העבודה הישנים שנשמרו משנות צעירותו ומשמשים אותו במסגרייה הצנועה, הוא יוצר את הצורות הייחודיות ונהנה מיציר כפיו. בעיקר הוא אוהב את החיתוכים הגסים של הברנר ומעדיף לשמור על הצורה המקורית של הגרוטאה תוך שהוא מתאים אותה לצורה העולה בדמיונו. למעשה, כבר בזמן איסוף הברזל הוא רואה את התוצאה. כך הוא קובע שאגזוז זרוק יהפוך לחצוצרה, וגרוטאות אחרות יהיו לחיות, גוף אדם וכדומה. הפסלים שיצר ממלאים את הבית, החצר והמבנים השונים שמסביב, לכל פסל שם ולכל אחד סיפור משלו.כחלק משימור המורשת המשפחתית שיחזר ניסים את העיר אורמיה. בחצר ניתן לראות את העיר בבנייה מיניאטורית ובחדר מיוחד הוא מתעד את הלבוש של אותם ימים, הכלים והריהוט כפי שהוא זוכר מסיפורי הוריו. חשוב לו מאוד להעביר את הסיפורים הללו לדורות הבאים.

כשהמקום הפך למוזיאון בזעיר אנפין, שמע לא אחת את נכדיו אומרים כי הם הולכים לגלריה של סבא. הדבר מצא חן בעיניו והפך להיות השם הרשמי של המקום. ניסים וציונה שמחים לארח ב"גלריה של סבא" ובנוסף לסיפורים הקולחים מפיו ניתן להזמין במקום אוכל כורדי לקבוצות המבקשות לראות את פסליו של ניסים לוי, אבל זאת, רק בהזמנה מראש.

הגלריה של סבא
מושב צפרירים 5
עמק האלה
לפרטים: טל' 02-9911212
אזור הדרום
איך מגיעים:
בכביש 38 ממכיוון בית שמש
הבאים מדרום מכיוון בית גוברין



הכתבה הועתקה מאתר דה ז'ה וו ושייכת להם.
הועתק על פי תקנון האתר - "אין להעתיק, להפיץ, להציג, לעשות שימוש מסחרי ולפרסם תכנים אלה, אלה אם ניתן לכך אישור מפורש בכתב מהחברה, או צוין במפורש כי התוכן או התכנים הללו שייכים לאתר דה ז'ה וו."

אני אישית טרם ביקרתי בגלריה הזו.