אורמיה חלק ז - מאורמיה לירושלים


מיכה דמירל, 29.06.2009

חלק שביעי  מתוך כתבה אשר פורסמה בעיתון "דבר" ב - 6 בספטמבר, 1940. הכתב ז. רובשוב כותב את סיפורו של שלמה בן אגאג'ן, יליד אורמי, אשר היה שכנו לחדר בבית החולים בילינסון.


מאורמיה לירושלים
-------------------------
ואם כי רחוקה אורמיה מארץ ישראל, ועתון עברי, או עתון יהודי באיזו שפה שהיא, לא הגיע מעולם אל העיר ואת השם ציונות לא שמע שכני עד ימי המלחמה העולמית – רבים הגעגועים לציון בקרב העדה ונאמנים הקשרים עם ארץ-ישראל בכלל, ועם ירושלים בעיקר.

בכל יום ב' ויום ה', בהתאסף הקהל לבתי-הכנסת להתפלל, סובב הולך הגבאי בשעת תפילת "ובא לציון גואל" את כל בית-הכנסת עם קופה של צדקה ביד. וכל יהודי נותן את נדבתו כמדת יכלתו לטובת ארץ-ישראל, וגם מכספי העליות מנכים את משכורתם של החזנים והשמשים ומלמדי תינוקות והשאר קודש לארץ-ישראל.

ופעם לשנתיים או לשלו שנים בא המשולח מירושלים ולו מוסרים הגבאים את הכסף השמור בידיהם לטובת עניי ארבע הארצות (ירושלים, חברון, צפת וטבריה). ואם המשולח איננו שבע רצון ו"עושה מריבה", סובבים הגבאים את בתי היהודים בעיר, מאספים עוד כסף ומוסיפים לו. ולתלמיד-חכם שבא מארץ-הקדושה מתיחסים בחיל ורעדה ומשתדלים למלא את כל משאלותיו. וכשהוא דורש בבית הכנסת, באה כל העדה לשמוע, אחד לא נעדר.

משולח זה מביא איתו גם ספרים למכירה. ספרי תנ"ך וספרי תפילה ולוחות השנה בשביל המוני העם. והוא גם מביא ספרי גמרא ומדרש וחדושי הלכה בשביל החכמים ויודעי תורה. ואם יש מחלוקת בבית-הכנסת תובא המחלוקת בפני הת"ח שבא מירושלים והוא פוסק.
ואיש עשיר וצדיק כי תשיג ידו ויעלה לארץ-ישראל לבקר את ארבע הארצות ולהשתטח על קברות האבות ועל קבר ר' מאיר בעל הנס ועל קברו של ר' שמעון בן יוחאי ועל קברו של שמעון הצדיק ויתפלל ליד הכותל המערבי בירושלים וישוב אל העיר ויכובד על כל העדה ויקרא שמו שיך. אם רק עד בגדאד יגיע וישתטח על קברו של הנביא יחזקאל ויקרא חצי-שיך, אולם אם יגיע עד ארץ-הקודש ויעלה לירושלים – ויכובד מאוד ויקרא שיך שלם. כזה היה הרופא שיך עבדולה, כזהו עתה העשיר שיך-ראובן ורבים כמותם.
אשרי האיש שזכה לכך.

וכשפרצו הפרעות – בשנת 1918 – ודם ישראל נשפך באורמיה כמים ובשורת הגאולה הגיעה ועלית בני אורמיה החלה – היו כל העינים נשואות לירושלים. כמאה איש עלו אז בבת-אחת. הדרכים היו בחזקת סכנה וכסף לא היה אתם, אולם קהלות היהודים אשר בארצות המעבר תמכו בהם וסדרו את מסעותיהם. וכה נסעו מאורמיה לשושן ומשושן לבגדאד ומבגדאד לבומביי אשר בהודו ומבומביי למוסקט וממוסקט לעדן ומעדן לקנטארה ומקנטארה לירושלים. שנתים ימים נמשכה הנסיעה הזאת והיו רבים שחלו בטלטולי-הדרכים והיו שמתו. אולם איש מהם לא רצה להשאר בערים אשר התעכבו בהן בדרכם, וגם בבואם לארץ לא רצו להשתקע בשום מקום מלבד ירושלים. רק שליחי ההנהלה הציונית אשר קבלו אז את פניהם וטפלו בסדורם דברו על לבם כי כל אדמת ארץ ישראל קדושה היא, ואחדים מן העולים נאותו להם לחפש עבודה גם מחוץ לשערי ירושלים. אז נפוצו עולי אורמיה על פני הארץ הלא הם בני עדת-התרגום אשר בבוכריה ובסנהדריה בירושלים ואשר בנוה-שאנן בתל-אביב ובשכונות אשר בצפת ובמושבות אחדות ביהודה.



Bookmark and Share
תגובות למאמר
עבריתעב EnglishEN TürkçeTR   עברית  
ברוך הבא אורח !