אורמיה חלק ד - מעשה בעלילת-דם

מיכה דמירל, 29.06.2009

חלק רביעי  מתוך כתבה אשר פורסמה בעיתון "דבר" ב - 6 בספטמבר, 1940. הכתב ז. רובשוב כותב את סיפורו של שלמה בן אגאג'ן, יליד אורמי, אשר היה שכנו לחדר בבית החולים בילינסון.


מעשה בעלילת-דם
------------------------
היה הדבר כעשר שנים לפני מלחמת העולם הקודמת. שכני היה אז ילד בן שבע. והוא זוכר את המהומה עצמה אשר קמה אז בעיר, אולם את פרטי הדבר שמע אח"כ לא פעם מפי הגדולים. היה אז באורמיה יהודי אחד ושמו משיח בן באטו. הוא כבר איננו בין החיים. והיהודי הזה השכיר דירה לדייר יהודי אחד שבא מעיר זרה. רצה בן-באטו שהדייר יפנה את הדירה לפני חג הפסח ולא רצה הדייר להשאר בלי דירה בערב החג. והיתה מריבה ביניהם. והיו מכות. ורצה האיש בן-באטו להכריח את הדייר לצאת מביתו. כעס הדייר מאד והחליט להתנקם בו ובקרוביו שתמכו בו. יצא החוצה וצעק בשפת הנכרים, כי הוא רוצה לעבור לאיסלאם, וכי היהודי ההוא, משיח בן-באטו, - בעל הבית שהוא דר בו, שחט ילד נוצרי ולקח מדמו ושם לתוך המצות.

שמעו הגויים את הדבר הזה ושמחו מאד. הם כבר מזמן חיכו לעלילה כזו ופה יהודי עצמו מעיד על יהודי. התאספו בהמון והחלו להתנפל על בתי היהודים ועל החנויות. הרגו יהודי אחד יפצעו יהודים אחדים ושללו שלל רב – באו אנשי רחמים, מהממשלה, ופיזרו את המכים. הם העמידו שוטרים ברחובות. הפרידו בין היהודים ובין המוסלמים, הבריחו את המתנפלים מן הרחובות והקימו את השקט.

אולם הסכנה לא חלפה. נפוצו שמועות, כי הגויים מתכוננים להתנפל שוב. הופיעו מסיתים במסגדים והחלו הכנות. נתאספו היהודים והחליטו לדבר על לב הדייר שיכחיש את דבריו ויסיר את העלילה. הלכו שלוחי העדה לדבר אתו. אמרו לו, הלא אנשים אחים אנחנו, איך תאמר להמיט אסון על כל העדה, בדברי השקר שבדית מלבך. וכלום בשל כעסך על איש אחד תביא כליה על עדה שלמה? אולם הוא לא אבא שמוע. "אני כבר מוסלמי – אמר – ואני יודע את אשר עלי לעשות. אם יהודי זה יכול לגרש אותי מן הדירה שלי לפני חג הפסח, אעקור מן השורש אותו ואת כל התומכים בו ולא יישאר אף יהודי אחד בעיר".

ראו אנשי העדה כי כן, שלחו לקרוא לאשתו ואמרו לה: כך וכך, בעלך יצא לשמד וגם העליל עלילה שפלה העלולה להביא סכנה על כל העדה. ניתן לך סכום כסף לכלכלתך וניפטר מבעלך, ואת אל תגידי לו מטוב ועד רע.
ואח"כ שלחו שלשה אנשים מטובי העדה אל הדייר ההוא. הביאו לו מאה טומנות (כל חמשה טומנות – לירה זהב). היה זה אז סכום גדול. ואמרו לו: קח את הכסף הזה וחזור בך. אבל הוא לא רצה לשמוע ועוד החל לקלל את הדת היהודית.

היה בן השליחים עשיר אחד ובן תורה ומשכיל גדול. והוא היה גבור חיל. ויהי כי שמע את דברי הנאצה האלה ויקם ויתיר את החגורה מעל מתניו ויזרוק אותה על צוארו של הרשע ויתן את הקצה האחד בידי חברו ואת הקצה האחד משך בידו ויחנקהו.
ויודיעו בעיר, כי מת אחד גדול. מיד סגרו היהודים את חנויותיהם ויצאו כולם לבית-הקברות ויחפרו בור עמוק חמש אמות מחוץ לגדר בית-הקברות ויטמנוהו שם.

וסכנה גדולה הוסרה מעל העדה.