מצב עמי באורמיה ובפרס

מיכה דמירל, 27.06.2009

עיתון המגיד - 1892

אורמיה. לכבוד וכו' עורך "המגיד החדש"! בכל לבבי אמלא את בקשתך להודיעך דברים אחדים ממצב עמי בפרס ואם אראה כי דברי יפיקו מאתך רצון אוסיף לך לכתוב חדשות הנוגעות אל יהודי הארץ הזאת, הליכותיהם וטבעם, השכלתם וחנוכם הרוחני והמוסרי.
בכל הארץ הזאת אין בית ספר אחד ללמוד בו שפות, וזה האות כי אור ההשכלה לא יחל עוד בכל הארץ המאפלה הזאת. אומללים המה כל יושבי הארץ, גם המחמדנים, אשר חפשה נתנה להם להקרא בשם אזרחים, נבערים מדעת ולא חלק להם ה' בינה. היהודי טמא ומגואל הוא להם וכל יהודי הנוגע בהם לא ינקה, ובבוא יהודי לקנות איזה דבר לח עליו להראות באצבעו אך לא לגעת בו, ואם יגע בו חלילה, אז יכוהו מכות נאמנות, עד אשר ישלם בעד הכל.
היהודים היושבים פה הם מגולי בית ראשון אשר לא עלו עם עזרה הסופר, ושפתנו מעידה עלינו, כי כשדית וארמית אנחנו מדברים. עד היום אין לנו כל זכות ומשפט אזרחי, עודנו נתונים למרמס בידי הנציב: לחיות חיי עבדות או למות מות נבלים, הוא עושה בנו שפטים כאות נפשו ורחמים לא ידע. היהודי והנוצררי כאחים יתהלכו, כי שניהם שרויים בצער. האדמה, אשר אנחנו נודדים עליה וקוברים בה את מתינו, נכריה היא לנו ואין לנו כל זכות ומשפט לקנות נחלה שדות וכרמים, בעלי מלאכות אין בינינו ורק אל מסחרינו נושאות עינינו להשתכר על לחם צר.
מה נורא גורל אחי הגרים פה בין זאבי טרף! דברים אשר לא יאמנו כי יספרו באורפה עינינו רואות פה: על פי חקי המדינה חותכים יד איש ראשו, אזנו, לשונו, ונוקבים אפו, ובכל זאת העם הפראי הזה לא יקח מוסר ודרך ארץ...
מצבנו הרוחני עודנו רע ממצבנו החמרי, כי כל השכלה מוזרה לנו. אמנם התלמוד קדוש בעינינו ככל ספרי תנ"ך בלי כל הבדל, מכל דבר שאסרו חז"ל נבדל, ובכל לבנו אנחנו דבקים באמונתנו, וגם עזה היא אהבתנו לכל בני עמנו, אך בכלל אנחנו הולכים חשכים בלי כל תנועה וחיים ויאוש אכזרי יקונן בלבנו ומוסיף צער על עצבנו ורוגזנו וירבה פצעי לבנו הזבים דם, עד כי לפעמים יתנו אחינו בכוס עינם...
מצב הנשים שפל הוא אצלנו עשרות מונים ממצב הזכרים. מה מאוד מאושרות הן אחיותי באורפה כאשר ראיתין בהיותי שם, כמו גבירות תלכנה בקומה זקופה מלובשות בעדי עדיים בלי כל מורא ופחד וגם חכמות הן בלמודים שונים, ואם תשליך אף מבט אחד על הנשים האומללות בפרס תסמר שערת בשרך ופלצות תאחזך. כשפחות הן נחשבות בבית בעליהן, ומצאן תובלנה מבית אביהן, בעודן בנות ט' או עשר שנים בטרם תדענה לקרב ולרחק ובטרם התפתחו כראוי, לבת בעליהן. לכל אחד יש נזם זהב על אפה כבימים הקדמונים, ליהודי אחד שתים ושלש נשים, ואשה תצור את רעותה... הנערות לא תדענה קרוא וכתוב רק תלמדנה ע"פ פסוקי "שמע ישראל", ו"זאת התודה" וברכות חלה וטבילה ולא יותר. במקום ברכת המזון תנשקנה הנשים מפת השלחן פעם ושתים... אוכלות ושותות בידיהן בלי סכין ובלי מזלג ובלי שלחן, רק מפה פרושה על הארץ, והן ישנות על הארץ בלי מטה ובלי ספסלים... בתולה עניה או שאינה יפה אם תשב בבית אביה עד ט"ו שנים, אז אין לה תקוה עוד להנשא לאיש כי הבחורים יאמרו כי כבר עברו עליה עת דודים...
האנשים והנשים מאמינים בכל הבלי עמים אחרים, בשדים בקמיעות וכדומה. לכל איש ואשה יש קמיעות יותר מעשרים על לבו, כפתותיו, ראשו וזרועו... והנה אנחנו יחידי העיר אורמי יסדנו בית ספר לחנך לנערים על פי החכמה וההשכלה, בהשתדלות שני האנשים היקרים הגביר רחמים בן גדליהו והאברך הבחור המשכיל היקר כש"ת ר' נריהו בן ניסים, המכונה בשם יחיאה ישמאהעל. בבית ספרנו ילמדו צרפתית, פרסית ועברית וכאשר ראו זאת הצבועים המתחסדים החלו לריב בנו, כי אינם חפצים בלמוד שפות אחרות, כי בעון זה ילדים מתים והמלכות תגזור גזרות וכו' וכו'. אולם תקותנו תאמצנו כי אל שדי יהיה בעזרנו להפיץ רוח חים בין אנשי עירנו ורק אהבה ואחוה ושלום יהיה בינינו ויקים בנו מאמר הנביא והקימותי לכם רועים ורעו אתכם בדעה והשכל.

      ישראל בכו"ר שבת"י הכהן ס"ט.

http://blog.nashdidan.co.il/uploads/18921108_Hamagid_part_1.png
http://blog.nashdidan.co.il/uploads/18921108_Hamagid_part_2.png
http://blog.nashdidan.co.il/uploads/18921108_Hamagid_part_3.png
http://blog.nashdidan.co.il/uploads/18921108_Hamagid_part_4.png

gideon koen, 27.06.2009

קראתי את הכתבה, ואינני מצליח להבין מה הקשר שלנו לעיר אורפה? נכון, אורפה היא אותה אור כשדים מולדתו של אברהם אבינו, והיא נמצא באזור שנקרא מסופוטמיה, בין הגבול של עיראק, לגבול של סוריה. לפי התיאור של הכותב, לא נראה לי שמדובר בעדת הנאשדידאן, אילא ביהודים אורפלים שהם נקראים גם כורדים. צריך לבדוק טוב את התיאור הזה, שדרך אגב הוא תגלית, אבל לא נראה לי שיש קשר לעדתינו. לפי עניות דעתי, מעולם לא היו חיים באורפה שבתורכיה, נאשדידאנים. אם יש מי שיודע על הנאשדידאנים באורפה, אשמח לשמע על כך.

מיכה דמירל, 27.06.2009

גדעון,

קרא היטב את המכתב הזה.
הכותב משווה את המצב באורמיה למצב באורפה. הוא אומר שבאורפה מה שנחשב סיפור אימה הוא  בגדר המציאות באורמי. כמו כן הוא כותב שהנשים באורפה בעלות מעמד, תכשיטים והשכלה ואילו הנשים באורמי... פחות.

כל מה שנאמר לגבי אורפה הוא לשם ההשוואה. כנראה שהכותב ביקר בשני המקומות.