קורות משפחתי מהחיים באורמיה ועד עלייתה לארץ ישראל


יעקב ניסני, 23.03.2009

סיפור משפחתי

מאת:יעקב ניסני

אבי ניסן נולד בעיר נאקדה באזרבייז'אן בהיותו ילד קטן מת אחיו מנשה הצעיר ממנו.
כעבור זמן לא רב מתה עליו אמו. אביו יעקב מסר אותו לדודו אברהם אשר גידל אותו ביחד עם ארבעת ילדיו. בשלב מסוים הכניס אותו לחדר ושם למד קרוא וכתוב. בהיותו נער לקח אותו על מנת שיעזור לו בעבודה.
בעיר אורמיה חי סבי (מצד אימי) משיח עם אשתו נבט, הייתה לו חנות בדים שאותה ניהל בשותפות עם דודו של אבי.
לסבי הייתה בת בשם יוכבד. בגיל עשרים בערך אבי התחתן איתה והם גרו ביחד עם כל בני משפחתה.
לפרנסתו פתח יחד עם שותף חנות למצרכי מזון בסיטונות וליחידים. את הכסף שהרוויחו שמו בתוך כדי חרס ושמרו אותם בחנות (באותה תקופה לא היו בנקים ).
באחד הלילות הגיעו הבולשביקים פרצו לחנות וגנבו את כל כדי הכסף ואת החנות העלו באש. באמצע הלילה הזעיקו את שותפו של אבי שנכנס לתוך הלהבות בניסיון להציל את כדי הכסף, והוא מצא כד אחד שאותו לא מצאו השודדים, את מעט הכסף שהציל חילק בינו לבין אבי.
שימעה של ירושלים המשוחררת (ע\"י האנגלים ב1918) הגיע לאוזנם של יהודי אורמיה. משפחות יהודיות רבות עזבו את העיר אורמיה היפה אך מלאת השנאה ליהודים ועלו לארץ ישראל.
אבי לקח את סבי יעקב,את אמי ואת אחותי שושנה ויחד עם כל משפחתה של אמי יצאו לדרך לעלות לירושלים. עברו על גבי ספינה את ימת אורמיה והגיעו לעיר מרגה שם חלתה אחותי ומתה והיא בת חמש בלבד. לאחר מכן הגיעו לעיר המדן שם חלה סבי יעקב. אבי נשאר לידו לסעוד אותו. ביום השלישי לקח סבי את ידו שלאבי ושם אותה על כיס בגדו, אבי מישש ומצא שלוש מטבעות זהב. מיד לאחר מכן הוציא סבי את נשמתו בשיבה טובה. לאחר תלאות רבות שבדרך הגיעו כל בני המשפחה לבגדד.
שישה חודשים ארך מסעם כשהם רכובים על גבי חמורים ובעגלות או הליכה רגלית. שישה חודשים נוספים שהו הורי בבגדד. אותם ניצלו להחליף כוחות ולהתארגן.
אבי עבד קצת וחסך כמה דינרים, בעזרתם קנה כרטיסים לרכבת שנסעה דרך דמשק וביירות והגיעה לחיפה. כאן עלו על אוטובוס ישר לירושלים.
החיים בירושלים היו קשים, אבי עבד קצת בבנין וברוכלות, ולאחר כמה שנים עברו הוריי להתגורר בת\"א. בשנת 1934 אני נולדתי וכעבור שנתיים נולד אחי מורדכי. בשנת 1936 פרצו מאורעות קשים, והורי שגרו בשכונת מנשייה ברחו משם וחזרו לירושלים. כאן חלה אחי ומת והוא בן חצי שנה בלבד.
ביום ה באייר תש\"ח הכריז בן גוריון על הקמת המדינה. פרצה מלחמת השחרור, וירושלים הייתה במצור ולא ניתן היה להשיג מצרכי מזון. אבי יצא לשוק על מנת לקנות לחם, בדרכו שלושה פגזים נפלו בקרבתו והוא נהרג במקום. בן חמישים וארבע היה במותו.
אמי זכתה לאריכות ימים והייתה לסבתא לשישה נכדים, בהגיעי לגיל שבעים וחמש חגגו בני משפחתי: אשתי, ילדי, כלותי ונכדי את יום הולדתי.
אני תקווה שבמהרה בימינו ישכון שלום בארץ,אמן.



Bookmark and Share
תגובות למאמר

מיכה דמירל, 30.03.2009

תודה יעקב ששיתפת אותנו בסיפור המרתק.
הדור של היום (ואני בינהם) לא יודע סיפורי עליה ותלאות כאלו, לא את הכמיהה לארץ ישראל ולא את הצורך במדינה בכלל. זה די נראה מובן מאליו היום.

שוב תודה, ואם יש באמתחתך עוד סיפורים וזכרונות, אשמח עם תוסיף...

מיכה דמירל

עבריתעב EnglishEN TürkçeTR   עברית  
ברוך הבא אורח !